1. התובע, תושב הרשות הפלסטינית, הועסק על ידי קיבוץ גלגל, השוכן בבקעת הירדן, בעבודות אחזקה, מחודש אוקטובר 2006 ועד לתחילת חודש פברואר 2010. השאלה העיקרית העומדת לדיון בהליך זה נוגעת לתחולתו בזמן של פסק דינו של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפרשת גבעת זאב (
בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד - בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 10.10.2007 (להלן:
בג"ץ גבעת זאב).
2. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, שכר עבודה לחודש פברואר 2010 ותשלום הפרשי שכר מינימום לתקופה שבין חודש אוקטובר 2006 ועד סוף שנת 2007.
3. במהלך ניהול ההליך שילם הקיבוץ לתובע את שכר העבודה לחודש פברואר 2010. בא כוח התובע הודיענו כי אינו עומד עוד על רכיב תביעה זה ולפיכך להכרעתנו נותרו יתר התביעות.
4.
השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים והטעונות הכרעה הן אלה:
א. האם זכאי התובע להפרשי שכר מינימום. בתוך כך מה הוא הדין החל על העסקת התובע. האם הדין הישראלי ובגדרו חוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987 (להלן:
חוק שכר מינימום) או שמא הדין הירדני; האם את הלכת בית המשפט העליון בפרשת
בג"ץ גבעת זאב יש להחיל רק מכאן ואילך או שמא גם רטרואקטיבית. קביעה שהשלכותיה רלבנטיות גם לרכיב התביעה שעניינו פדיון ימי חופשה.
ב. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים - האם התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת כטענתו, או שמא התפטר לאלתר כגרסת הקיבוץ.
ג. האם זכאי התובע לפדיון דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ולפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.
5. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעת העידו מר דורון אליהו (להלן:
דורון), המשמש כמרכז המשק של הקיבוץ החל מחודש מרץ 2007, ומר אבנר חדד (להלן:
אבנר), המשמש כמנהל האחזקה של הקיבוץ החל משנת 1988 ומי שהיה הממונה הישיר על התובע. סיכומי הצדדים נשמעו בעל-פה בתום ישיבת ההוכחות.
התביעה להפרשי שכר מינימום - יריעת המחלוקת וטענות הצדדים
6. אין מחולקת בין הצדדים כי בין החודשים אוקטובר 2006 לספטמבר 2007 השתכר התובע 10 ש"ח לשעת עבודה ובחודשים אוקטובר עד דצמבר 2007 - 11 ש"ח לשעת עבודה. דהיינו שכר הנופל משכר המינימום על פי חוק שכר מינימום. כך אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מחודש ינואר 2008 החל התובע משתכר שכר מינימום בהתאם לחוק שכר מינימום.
לטענת הקיבוץ, לאחר מתן פסק הדין בפרשת בג"ץ גבעת זאב קיבל הקיבוץ החלטה לפיה ממועד זה ואילך תיושם החלטת בית המשפט העליון על כלל העובדים. לאמור, הדין הישראלי יוחל על כלל עובדי הקיבוץ לרבות העובדים שמגיעים לעבודה אצלו מן הרשות הפלסטינית. אולם עובר להחלטה בבג"ץ גבעת זאב, הדין שחל על יחסי הצדדים הוא הדין הירדני וזאת נוכח ישום מבחן "מירב הזיקות" על עובדות המקרה. הדין הירדני מצדו אינו קובע שיעור שכר מינימאלי ועל כן לא חלה על הקיבוץ חובת תשלום מעבר למה ששולם ושהיה נהוג באזור באותה עת. מוסיף הקיבוץ וטוען כי מכל מקום את הלכת בג"ץ גבעת זאב אין להחיל רטרואקטיבית כי אם פרוספקטיבית בלבד. לתמיכה בטענה אחרונה זו מפנה הקיבוץ לשני פסקי דין שיצאו לאחרונה מלפני בית דין זה.
האחד, מפי חברי השופט גולדברג בעניין תע"א (י-ם) 2893/09
רזק פרח חסין רומנין - אמיר לוי ואח' (ניתן ביום 16.3.2011) בו נפסק כי לא ראוי להחיל את הלכת בג"ץ גבעת זאב באופן רטרואקטיבי שכן הצדדים פעלו על פי הלכה של בית הדין הארצי לעבודה - ערכאה שהוסמכה להתוות הלכה בתחום דיני העבודה. לדעת חברי בנסיבות אלה, החלה רטרואקטיבית של פסק הדין פוגעת באינטרס ההסתמכות והנה בלתי מוצדקת.
השני, מפי חברתי השופטת שדיאור בעניין תע"א (י-ם) 2895/09
מוסא תחסין ג'אבר - תבליני נהר הירדן בע"מ (ניתן ביום 6.5.2011), אשר למעלה מהצורך קבעה כי היא מסכימה עם פסיקתו האמורה של חברי והוסיפה שבמקרה שבה בפניה הדין החל על החוזה הוא הדין הירדני שכן התובע ומעסיקו הם תושבי הרשות הפלסטינית.
7.
מנגד, טוען התובע כי ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בפרשת גבעת זאב אינה בבחינת הלכה חדשה כי אם הצהרה על מצב קיים. לשיטתו, אותן 'זיקות' נבחנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה ועל ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אלא שבבית המשפט העליון תוקנה ההלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה. על כן ברור הוא שבתקופה נשוא כתב התביעה הדין הישראלי ובכללו חוק שכר מינימום חל על העסקת התובע. מוסיף התובע וטוען שבענייננו קמה לתובע זכאות לשכר מינימום מכוח
ההודעה בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (קביעת שכר מינימום) (יהודה והשומרון) (יוני 2006) תשס"ו - 2006 שהוצאה על ידי הממונה, הוא המפקד הצבאי, מכוח סמכויותיו כפי שנקבעו, בין היתר, בסעיף 3(ב) ל
צו בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (יהודה ושומרון) (מס' 967) התשמ"ב - 1982 (להלן:
ההודעה בדבר העסקת עובדים והצו בדבר העסקת עובדים בהתאמה).על פי הצו להעסקת עובדים, קבע מפקד כוחות צה"ל באזור כי אדם שמועסק ביישובים שהוגדרו בצווי מפקד האזור ושנחקקו בדבר ניהול מועצות אזוריות, זכאי לשכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום כפי גובהו במדינת ישראל. מוסיף התובע כי עיון בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין גבעת זאב מלמד שגם לשיטת בית הדין הארצי לעבודה הדין החל הוא הדין הירדני בתוספת צווי המפקד הצבאי. לעניין אחרון זה השיב הקיבוץ בסיכומיו וטען כי "
צווי הממשל והאלוף הוצאו אמנם בצורה פורמאלית, אבל זה לא ניתן היה לאכיפה...."
וכי
"יתכן שכוונת האלוף היא לגבי עובדים ישראלים שהם תושבי או אזרחי ישראל... ואילו על תושבי הרשות הפלסטינית להם יש הסדרים אחרים". כן נטען שצו האלוף מכפיף עצמו לחוק הירדני וכי ראוי בענייננו לאמץ את עמדת המדינה בהליכים דומים המתנהלים בבית הדין.
8. בטרם ניגש לגוף הדברים ועל מנת שנגדיר את גזרת המחלוקת המדויקת בעניינו נקדים הערה זו: מכתב הגנתו של הקיבוץ ניתן היה להבין כי טענת הנתבע היא שעל יחסי הצדדים חל הדין הירדני משך כל תקופת העסקתו של התובע, אולם נוכח הלכת בג"ץ גבעת זאב החליט הקיבוץ לשלם שכר מינימום בלבד על פי החוק הישראלי. אלא שבסיכומיו הבהיר הקיבוץ כי אין עוד מחלוקת שהחל מינואר 2008 הדין החל על יחסי הצדדים הוא הדין הישראלי (עמ' 23 שורות 3 -5). על כן שאלת תחולת בג"ץ גבעת זאב וברירת הדין רלוונטית לרכיבי התביעה שהזכאות להם או לחלקם נוגעת לתקופה שעובר לינואר 2008, קרי, הפרשי שכר מינימום ופדיון חופשה באופן חלקי.
ברירת הדין - המסגרת הנורמטיבית
9. כידוע, על התושבים הפלסטינאים בשטחים חלים שני רבדי חקיקה מרכזיים: רובד אחד, הוא המשפט שהיה קיים בשטחים המוחזקים עד שנת 1967, קרי, הדין הירדני. רובד שני, הוא הצווים שהוציא מפקד האזור, המשמשים כדבר חקיקה ראשי ודבר חקיקת משנה בשטחים. מצב נורמטיבי זה תואם את עמדת המשפט הבינלאומי המנהגי הפומבי ובתי המשפט בישראל, ובכללם אף בתי הדין, מחויבים לנהוג על פיו (ראה: בג"ץ גבעת זאב, סעיפים 11 ו - 12 לפסק הדין; עע 30050/98
המועצה המקומית גבעת זאב ואח' - מחמוד ואח', פד"ע ל"ח 577; ע"ע 244/99
פלוריד עזאת זורבה - המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון ואח' (ניתן ביום 24.6.2003)).
10. לעניינו, נקבע בסעיף 3 ל
צו בדבר העסקת עובדים ביהודה ושומרון
,שהנו חלק מאותו רובד שני של דינים החלים על תושבים פלסטינאים, כך:
"א. אדם המועסק בישוב זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום וכן יהיה זכאי לתוספת יוקר, הכל כפי תוקפם בישראל מעת לעת.
ב. הממונה יפרסם בהודעה את שיעוריהם של שכר המינימום ותוספת היוקר ואת מועד תחילתם".
"ישוב"
הוגדר בצו כך: